פסק-דין בתיק ע"פ 4524/11

השופט צ' זילברטל:

1.        קטינה כבת 10 העידה כי מנקה רחובות שפגשה בדרכה אל בית הספר, ושהתיידד עמה, ביצע בה מעשים מגונים בשתי הזדמנויות, ועדותה נמצאה מהימנה. הקטינה זיהתה את המערער, במסגרת "מבצע איתור" משטרתי, כאותו מנקה רחובות אשר פגע בה. ראיות נוספות נמצאו בעניינו של המערער. השאלה אשר מונחת לפתחנו בגדרי הערעור דנא היא, האם נוכח מכלול הראיות שהוצגו בבית משפט קמא, ובראשן זיהויו של המערער על-ידי הקטינה, ניתן היה להרשיע את המערער במעשים אשר יוחסו לו.

רקע

2.        בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (הרכב כב' השופטים ש' דותן, י' שיצר ו-ש' שוחט) בתפ"ח 1071/09 (הכרעת דין מיום 22.7.2010 וגזר דין מיום 17.5.2011), בגדרו הורשע המערער, יליד שנת 1959, בשני מקרים של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, מעשה מגונה בקטינה בת משפחה ומעשה מגונה בקטין, ובגין כך הושת עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל של שמונה שנים וארבעה חודשים.

3.        כתב האישום שהוגש נגד המערער, ייחס לו שלושה אישומים. כפי שיובהר להלן, הערעור דנא נסוב על האישום הראשון. עם זאת, לשם פרישת התמונה במלואה, יפורטו להלן שלושת האישומים.

           על פי המתואר באישום הראשון, בתחילת חודש יולי 2009, בעת שהמתלוננת א.א., קטינה כבת 10 באותה העת (להלן: הקטינה), הלכה לקייטנה בבית ספרה, פנה אליה המערער והציע לקנות עבורה ממתק. המערער פעל כך גם בימים שלאחר מכן, ואף נתן לקטינה מספר שקלים בכל פעם. בתחילת שנת הלימודים, בחודש ספטמבר 2009, בעת שהקטינה היתה בדרכה לבית הספר, פנה אליה המערער והורה לה ללכת אחריו. המערער הוביל אותה למחסן בקרבת מקום, שם הניח מזרן על הרצפה והפשיט אותה מכל בגדיה. הקטינה הביעה חוסר רצון נוכח מעשיו של המערער ואף אמרה לו כי אמה אינה מרשה לה להתפשט כך, אך המערער אמר לה שאף אחד לא ייראה ולא יידע. מיד לאחר מכן, התפשט המערער, הוציא מתיקו שפופרת שהביא עמו ומרח משחה על איבר מינה של הקטינה, הורה לה לשכב על המזרן, נשכב מעליה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. במועד אחר במהלך חודש ספטמבר, המתין המערער לקטינה בעת ששבה מבית הספר. היא ניסתה לחמוק ממנו, אך המערער הורה לה לבוא אחריו למחסן אחר, וכך היא עשתה. לאחר שנכנסו למחסן, הניח המערער מזרן על הרצפה, הפשיט אותה מבגדיה והתפשט בעצמו. הוא הורה לה לשכב על המזרן, נשכב מעליה וחיכך את איבר מינו באיבר מינה. בשל מעשים אלה, הואשם המערער בשני מקרים של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           האישום השני שיוחס למערער תוקן במהלך המשפט והושמטו ממנו עובדות מסוימות (כאמור בעמ' 113-111 לפרוטוקול בית משפט קמא). על פי המתואר באישום זה, במהלך חודש ינואר 2009, שוחח המערער בטלפון עם אחייניתו, ב.ב., קטינה שטרם מלאו לה 15 שנים באותה העת, מספר רב של מקרים, ובמהלך שיחות אלה שאל אותה שאלות שונות הנוגעות לגופה, ביניהן שאלות על גודל החזה שלה, ואף אמר לה כי כשיפגשו, ישבו בחדר בגפם והוא ילטף אותה ואם לא תספר לאף אחד יקנה לה דברים רבים. במקביל, שוחח המערער מדי יום עם אחותה של ב.ב., ג.ג., קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים באותה העת, אף היא אחייניתו, ושאל אותה אודות מעשיה במקלחת, אודות בגדיה התחתונים ואמר לה כי יעסה אותה. ביום 18.1.2009, נפגש המערער עם ג.ג., לבקשתו, בעיר חולון, שם הובילה לסמטה נחבאת. המערער נישק את ג.ג. על פיה אך היא הדפה אותו. לאחר מכן, ביקש המערער מג.ג. כי תוריד את מכנסיה על-מנת שיעסה אותה ברגליה. ג.ג. סירבה, ולבסוף שכנעה המערער כי יעסה אותה בבטנה לדקות ספורות. וכך, מרח המערער על בטנה של ג.ג. קרם שהביא עמו מבעוד מועד. מיד לאחר מכן, הוציאה ג.ג. את ידו של המערער מתחת לחולצתה. מספר חודשים לאחר מכן, כשנתבקשה ג.ג. להגיע לתחנת המשטרה לצורך עימות עם המערער, ביקש הלה מאמה כי לא תביא אותה לתחנה. בשל מעשים אלה, הואשם המערער בעבירות של מעשה מגונה בקטינה (מתחת לגיל 16) בת משפחה, לפי סעיפים 351(ג)(2) ו- 348(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין, הטרדה מינית (קטינה מתחת לגיל 15), לפי סעיף 3(א)(3)+(4) בנסיבות סעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           על פי המתואר באישום השלישי, במהלך חודש מאי 2009, הלך ד.ד., קטין כבן 13 באותה העת, לבית ספרו שנמצא בקרבת מקום העבודה של המערער בבת ים. המערער, שנקרה בדרכו של ד.ד., פנה אליו, הציג עצמו ולחץ את ידו. במהלך הימים שלאחר מכן פנה המערער לד.ד. ושאל אותו לשמו וכן שאל אודות לימודיו ותחביביו. ביום 31.5.2009, בעת שהלך ד.ד. לבית ספרו בשעות הבוקר, קרב אליו המערער מאחור, החזיק בו באמצעות ידו כשהוא חובק את כתפו השמאלית ונשק לו במצחו. בשל מעשה זה, הואשם המערער במעשה מגונה בקטין, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו- 345(א)(1) לחוק העונשין.

הערעור על הכרעת הדין

הכרעת הדין

4.        בתחילה, כפר המערער בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, אולם לאחר שהושמטו חלק מן העובדות מהאישום השני, כאמור לעיל, חזר בו המערער והודה במעשים שיוחסו לו על פי אישום זה. הדיון בבית משפט קמא התמקד אפוא באישומים הראשון והשלישי, ואף הערעור שבפנינו נסב תחילה על הרשעתו של המערער באישומים אלה. ואולם, במהלך הדיון חזר בו המערער מן הערעור לגבי האישום השלישי, ונותר אך הערעור בנוגע להרשעה בעבירות שיוחסו למערער באישום הראשון. לפיכך, יתמקד תיאור הכרעת הדין, שיובא להלן, באישום זה בלבד.

5.        כמפורט לעיל, על פי האישום הראשון יוחסו למערער שני מקרים של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14. הפרשה כולה נחשפה בסמוך לחג הסוכות תשס"ט (2009), לאחר שהקטינה סיפרה להוריה כי מנקה רחובות נהג לתת לה מטבעות וממתקים ולקח אותה למחסן שם הפשיט אותה מבגדיה והתפשט בעצמו, מרח משחה על איבר מינה וחיכך בו את איבר מינו שלו. הורי הקטינה התלוננו במשטרה והקטינה נחקרה על-ידי חוקרת ילדים. לאחר שני מפגשים עם חוקרת הילדים, השתתפה הקטינה, בהסכמת חוקרת הילדים, בחיפושי המשטרה אחר האדם שפגע בה (בפסק הדין של בית משפט קמא כונו החיפושים בשם "תרגיל חקירתי"). במסגרת זו, נתבקשה הקטינה לצעוד במסלול ההליכה הרגיל שלה לבית הספר ולסמן לשוטרים, שצפו בה מרחוק, אם תזהה את אותו אדם (הסימון המוסכם היה שהקטינה תניח את תיקה על המדרכה). וכך, בעודה צועדת במסלול ההליכה כהרגלה, זיהתה הקטינה את המערער כאדם שפגע בה וסימנה לשוטרים. המערער נעצר, חפציו שהיו ברכב של מעסיקו נתפסו והוא נלקח לחקירה. מעבר לזיהוי זה, הקטינה לא נתבקשה לזהות פעם נוספת את המערער כאותו אדם שפגע בה.

           המערער כפר במעשים שיוחסו לו בגדרי אישום זה. טענתו היתה, כי מדובר בטעות בזיהוי. בית משפט קמא בחן את מכלול הראיות שהונחו בפניו, ובכלל זאת את הראיות הבאות: עדותה של הקטינה בפני חוקרת הילדים, נסיבות מעצרו של המערער, חפציו שנתפסו, עדותו של המערער וגרסתו החלופית. בסופו של יום, הרשיע בית משפט קמא את המערער במעשים אשר יוחסו לו. כיוון שטענתו של המערער, גם בערעור שבפנינו, היא כי מדובר בטעות בזיהוי ולמעשה אדם אחר הוא שביצע בקטינה את המעשים המיוחסים לו, אסקור להלן את הראיות שעמדו בפני בית משפט קמא ואת ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על בסיסן של אלה. יושם אל לב, כי בית משפט קמא ראה בחלק מן הראיות - כפי שיפורט להלן - כראיות סיוע הנדרשות לצורך קבילות עדות הקטינה בפני חוקרת ילדים.

             (א) עדותה של הקטינה בפני חוקרת הילדים - הקטינה נחקרה על-ידי חוקרת ילדים בשלוש פגישות, שתיים מהן נערכו בטרם התבצע מבצע האיתור שבמסגרתו נעצר המערער, והשלישית נערכה לאחר מכן. בעדותה, מסרה הקטינה פרטים רבים אודות האדם שפגע בה. כך, סיפרה כי הוא מנקה רחובות אך אינו משתמש במטאטא, כי הוא גבוה ורזה, כי צבע עורו שחום, כי ידיו שעירות וכך גם אזור הצוואר, כי שיערו בצבע חום כהה (אם כי לא ראתה את שיערו בבירור בשל הכובע שנהג לחבוש לראשו) וכי היא "רואה את הפרצוף שלו". בנוסף, מסרה הקטינה כי היא סבורה ששמו הוא משה, שכן אמר לה באחת הפעמים בהם ביצע בה את מעשיו להגיד "משה תכניס לי את זה עמוק"; וכי הוא אדם דתי, שכן אמר לה שהוא נוהג להתפלל כל בוקר לפני צאתו לעבודה. עוד מסרה שברשותו תיק כחול עליו מודפסת דמות של "ספיידרמן" ובתוכו שפופרת שצבעה בז' המכילה משחה בצבע לבן, משחה שאותה היה מורח על איבר מינה. כמו כן מסרה הקטינה, כי הבחינה במגבונים במחסן בו נפגשה עם המערער. חוקרת הילדים מצאה את עדותה של הקטינה מהימנה, והדגישה כי הקטינה מסרה תיאורים באופן חופשי, קוהרנטיים ושאינם מתאימים לגילה ולאורח חייה. כמו כן, הדגישה חוקרת הילדים, כי התרשמה שלקטינה הייתה מחויבות לדיוק. אף בית משפט קמא, אשר התרשם מעדותה של הקטינה בפני חוקרת הילדים, מצא את עדותה מהימנה. הודגש, כי הקטינה הייתה עקבית בגרסתה, הקפידה על דיוק במסירת הפרטים, תיקנה את חוקרת הילדים כשזו לא דייקה וציינה במפורש כאשר לא זכרה דבר-מה. בית המשפט התרשם כי הקטינה נעדרת כל מגמה של הפללת המערער.

             (ב) נסיבות מעצרו של המערער - כאמור, המערער זוהה על-ידי הקטינה. לאחר שנעצר, נחקרה הקטינה אודות הזיהוי ומסרה, כי זיהויה התבסס על כך שהמערער היה לבוש כמנקה רחובות, שחבש כובע לראשו ועל כך שפניו היו מוכרים לה. הקטינה העידה כי לאחר שזיהתה את המערער לא סימנה מיד לשוטרים, אלא המשיכה להתקדם עוד מספר צעדים כלפי המערער. לדבריה, המערער הבחין בה וסימן לה לבוא אחריו, ורק אז סימנה לשוטרים. השוטרים שנכחו בזירה שבה זוהה המערער, הגישו לבית משפט קמא מזכר ודו"ח פעולה שמהם עולה כי הקטינה סימנה להם כשהייתה במרחק של 10 מטרים מהמערער וכי לאחר שנעצרה, החל המערער לצעוד לאחור, לכיוון הנגדי. השוטרים לא הבחינו בסימן כלשהו שסימן המערער לקטינה. בית משפט קמא ייחס משקל נכבד לעדותה של הקטינה באשר לזיהוי. נקבע, כי נסיבות ביצוע המעשים בקטינה מלמדות כי דמותו של האדם שפגע בקטינה יכולה הייתה בקלות להיחקק בזיכרונה. בעניין זה הודגש, כי הקטינה העידה עוד טרם מעצרו של המערער כי פניו של האיש אכן חקוקות בזיכרונה ("אני רואה את הפרצוף שלו") וכן כי לאחר הזיהוי האמינה שאכן המערער הוא האדם שפגע בה. עוד הודגש, כי מאפייני הזיהוי של האדם שפגע בה היו טריים בזיכרונה, שכן לפי עדותה פגשה בו מספר ימים לפני שזיהתה אותו; כי ההיכרות עמו הייתה ממושכת ונעשתה תמיד בשעות היום; וכי היא תיארה עוד טרם מעצרו של המערער מאפיינים ייחודיים - כגון הכובע שנהג לחבוש לראשו, אפוד העבודה שלבש, העובדה שלא השתמש במטאטא לצורך עבודתו - אשר מתיישבים היטב עם זיהויו של המערער כאדם שפגע בה. כמו כן הוטעם, כי מקום הזיהוי, מסלול הליכתה של הקטינה לבית הספר, לא היה מקרי ואף בו יש כדי לחזק את נכונות הזיהוי.

             (ג) חפצי המערער שנתפסו - מן המזכר ומדו"ח הפעולה האמורים, עולה כי כשהמערער נעצר נתפס בכף ידו מטבע של 5 ש"ח (כזכור, האדם שפגע בקטינה נהג לתת לה, בין היתר, מטבעות). כמו כן, בחיפוש שנערך על גופו נתפסו ארנק ובו מספר מטבעות ודיסק. מאוחר יותר התברר כי הדיסק מכיל עותק פגום של הסרט "סבא טוביה". בחיפוש שנערך ברכב מעסיקו של המערער, נמצא תיקו האישי - תיק בית ספר בצבע כחול ועליו דמות מצוירת של "יוגי-הו" (גיבור סדרת ילדים מצוירת שמקורה ביפן) - ובתוכו נמצאו, בין היתר, חבילת מגבונים ובקבוק קרם גוף קטן של חברת "רויאל". בהמשך, בחיפוש שנערך, בהסכמתו של המערער, בחדרו שבהוסטל בו הוא מתאכסן, נתפסו 3 בקבוקי שמפו וקרם גוף של חברת "רויאל" (אחד המדריכים בהוסטל הבהיר כי הבקבוקים נמצאים בחזקתו של המערער משך חודש ימים בלבד והוא קיבלם במסגרת ביקור של דיירי ההוסטל במלון בים המלח בתחילת חודש ספטמבר 2009). בנוסף, נתפסו מספר דפים ומחברות של המערער ובהם, בין היתר, וידויו של המערער על מעשה סדום שבוצע בו לפני כ-40 שנה על-ידי אדם מבוגר וכן וידוי על תסכוליו המיניים ביחסיו עם נשים, בעקבות אותו מעשה סדום שעבר. בית משפט קמא מצא כי חלק מהחפצים שנתפסו בחזקתו של המערער תומכים בזיהויו על-ידי הקטינה. כך למשל, הודגש כי תיקו הכחול של המערער הוא בעל מאפיינים דומים עד מאוד לתיק שתיארה הקטינה. הוסבר, כי אמנם הקטינה ציינה כי על תיקו של האדם שפגע בה מודפסת דמותו של "ספיידרמן" ואילו על תיקו של המערער הייתה דמותו של "יוגי-הו", אולם בהתחשב באורח חייה החרדי של הקטינה, בכך שבביתה אין טלוויזיה ואוסף הסרטים שבהם היא צופה במחשב הוא מצומצם ביותר ובכך שדמויות קומיקס מצוירות אלה אהודות ככלל יותר על בנים מאשר על בנות, ניתן להניח שהקטינה כלל לא ידעה להבדיל בין הדמויות ולא ייחסה לכך תשומת לב מיוחדת. זאת ועוד, בתיקו של המערער נמצאו מגבונים וקרם, כפי שתיארה הקטינה ביחס לתכולת תיקו של האדם שפגע בה. נקבע, כי הגם שהקרם שנמצא לא היה הקרם בו עשה המערער שימוש בעת ביצוע מעשיו בקטינה (בשל המאפיינים השונים שתיארה לעניין צבע השפופרת וכו'), יש בכך, נוסף על המעשים שבהם הודה המערער בגדרי האישום השני ואשר ייחסו לו שימוש בקרם בעת ביצוע העבירה, כדי להצביע על השימוש השיטתי שעשה המערער באביזרים מעין אלה. בית משפט קמא קבע כי התיק הכחול ותכולתו מהווים ראיית סיוע לעדותה של הקטינה, הנדרשת על פי חוק, באשר מדובר בראיה שנובעת ממקור נפרד ועצמאי, שמסבכת את הנאשם ואשר מתייחסת לנקודה ממשית שנויה במחלוקת בין גרסת התביעה לגרסת הנאשם.

           (ד) עדותו של המערער - כאמור, טענתו של המערער הייתה כי המדובר בטעות בזיהוי וכי הוא כלל לא מכיר את הקטינה. במהלך המשפט הסביר המערער את התנהגותו במסגרת הזיהוי שהוביל למעצרו וכן סיפק הסברים שונים באשר לחפצים שנתפסו בחזקתו. כך לעניין המטבע שהחזיק בידו, מסר המערער בהודעתו במשטרה כי החזיק בו לאחר שקודם לכן ביקש לקנות שוקו במכולת. בעדותו בפני בית המשפט לא חזר המערער על גרסה זו והעיד כי המדובר בעודף שקיבל לאחר שרכש עיתון במכולת. לעניין התיק הכחול, מסר המערער בהודעתו במשטרה כי מצא את התיק סמוך לחג פסח האחרון (חודש אפריל 2009), אולם לאחר שעומת עם המידע שמסרה הקטינה, מסר כי התיק נמצא ברשותו כחודש וחצי והוא החל להשתמש בו לאחר שתיקו הקודם, שנמצא בביתו, התלכלך. יצוין, כי במהלך החיפוש שנערך בחדרו של המערער ציין השוטר בדו"ח הפעולה כי לא הבחין בתיק בית ספר נוסף. בעדותו בבית המשפט מסר השוטר כי הבחין אך בתיק גדול - "צ'ימידן" - שלא ענה לתיאור של התיק עליו סיפר המערער. לעניין המגבונים וקרם הגוף שנמצאו בתיקו של המערער, מסר המערער בהודעתו במשטרה כי הוא משתמש במגבונים לניקוי אחוריו, וכי קרם הגוף נמצא בחזקתו רק מאז תחילת החודש לאחר שקיבלו בעת ביקור במלון בים המלח. כאמור, גרסתו של המערער לעניין הקרם אומתה. המערער העיד כי לפני שהחזיק בקרם גוף זה לא היה ברשותו כל קרם אחר. במהלך המשפט עומת המערער עם כך שבמסגרת האישום השני הודה שבחודש ינואר 2009 מרח משחה על בטנה של אחייניתו, אולם הוא טען כי לא היה זה קרם אלא "משחה של שחקני כדורגל" וכי אחייניתו, שהיא שחקנית כדורגל, ביקשה ממנו לרכוש זאת עבורה. בית משפט קמא סבר כי עדותו של המערער אינה אמינה ואף מכילה סתירות בין הגרסה שמסר במשטרה לבין זו שמסר בבית המשפט. נקבע, כי הסברו של המשיב במשטרה בנוגע לכך שהחזיק במטבע של 5 ש"ח עת נעצר הוא תמוה, ומכל מקום שונה מן הגרסה שמסר בבית המשפט. אף לעניין התיק הכחול ותכולתו נקבע כי גרסאותיו השתנו עם הזמן. בית המשפט הדגיש כי עדותו של המערער היא עדות יחידה ללא שנתמכה בראיות אחרות, היא אינה עקבית ומלאת סתירות. בית המשפט אף סבר כי שקרי הנאשם בנוגע למטבע שהחזיק בידו ובנוגע לתיק הכחול ולתכולתו, משמשים כראיית סיוע נוספת לעדותה של הקטינה.

           (ה) מנקה הרחובות הנוסף - לאחר שמסרה הקטינה כי לדעתה שמו של האדם שביצע בה את המעשים הוא משה, איתרה המשטרה אדם נוסף, מנקה רחובות אף הוא, שעובד אצל מעסיקו של המערער, המכיר את המערער באופן אישי ושמו הוא משה. טענתו של המערער היתה כי משה הוא זה אשר ביצע בקטינה את המעשים המיוחסים לו, וניסה להפלילו. המערער אף הצביע על כך שלמשה, בניגוד אליו, יש שיער בצבע חום כהה, כפי שתיארה הקטינה. תצלום של משה הוצג לקטינה אך היא לא זיהתה אותו. המערער טען כי בתצלום שהוצג לקטינה נפלו פגמים, כיוון שהאפוד שלבש משה בתמונה שונה מאפוד העבודה הרגיל וכי הכובע שחבש לראשו היה שונה מזה שחבש המערער כשנעצר, כך שנתונים אלה הם שגרמו לקטינה שלא לזהות את הדמות שבתצלום. עוד נטען, כי משה מסר פרטים מפלילים לגבי המערער בחקירתו במשטרה. במיוחד כוונה הטענה נגד אמירתו של משה כי הוא אינו "כמו ישראל [המערער] שמביא לעצמו שתייה ומגבונים". בית משפט קמא בחן בקפידה את האפשרות כי משה הוא זה אשר ביצע את המעשים בקטינה. נקבע, כי אין לקבל את עמדת המערער לפיה מסר משה פרטים מפלילים לגביו, שכן המשפט שצוטט לעיל נאמר בתשובה לשאלה "האם אתה מגיע עם תיק לעבודה?" כשהמשפט המלא היה "אף פעם לא. אני קונה אוכל במכולת. אני, לא כמו ישראל [המערער], שמביא לעצמו שתייה ומגבונים". בית משפט קמא התרשם, כי ההקשר שבו בחר משה להזכיר את המגבונים היה לעניין האוכל ופסל בשל כך, ובשל סיבות נוספות, את האפשרות כי משה ניסה להפליל את המערער. בנוסף, נקבע כי משה, בניגוד למערער, לא נהג לחבוש כובע בעבודתו, עובדה שאומתה בעדותו של המעסיק; כי משה כלל לא מביא תיק לעבודה; וכי מסלול עבודתו של משה שונה ממסלול עבודתו של המערער (אם כי אינו רחוק ממנו) ובניגוד לזה של המערער, כלל לא מצטלב עם מסלול הליכתה של הקטינה. אמנם, לא נשללה האפשרות שמשה החליף מדי פעם את המערער במסלולו, אך הוברר כי ככלל המערער נהג להגיע לעבודתו ועל כן לא אירע הדבר - אם אכן אירע - באופן קבוע. בית משפט קמא התרשם כי קיים דמיון חזותי בין מבנה גופו של משה, גוון עורו ותווי פניו לאלה של המערער, אולם הדגיש כי למשה קיימת עווית ניכרת בלסת התחתונה שמופיעה בעיקר במהלך דיבורו, שאינה קיימת אצל המערער. בנוסף, התרשם בית המשפט כי למשה שיער בצבע חום כהה, כפי שהעידה הקטינה בנוגע לאדם שפגע בה, בשונה מן המערער (שלו שיער בצבע שחור), אך הדגיש שהקטינה העידה כי אינה זוכרת את נתוני שיערו של אותו אדם וכי לא הבחינה היטב בשיערו שכן חבש תמיד כובע לראשו. בית המשפט התייחס לאפשרות לפיה משה התחזה למערער במטרה לבצע את זממו ולהפליל בכך את המערער, אולם קבע כי אפשרות זו אינה סבירה כלל ועיקר שכן נדרשים תנאים רבים נוספים, שאינם תלויים אך במשה, על-מנת שזו תתקיים. לפיכך נקבע, כי אין זה סביר שמשה הוא האדם שפגע בקטינה.

           נוכח ראיות אלה וממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית משפט קמא, הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בגדר האישום הראשון - מוקד הערעור דנא.